זהו מכתב נלווה לפרוטוקול הפגישה בוואנזה. ניכרת בו יומרתו של היידריך להיות בעל המרות בפועל, כמו גם הפרשן המוסמך למה שהתרחש בפגישה ונאמר בה. הוא מציין שוב במפורש כי בוועידה שררה תמימות דעים גמורה לגבי הוצאתו לפועל של ״הפתרון הסופי של השאלה היהודית״. הפרטים יידונו בדרג מנהלי המדורים. לישיבה ראשונה מסוג זה מתבקש לותר לשלוח את ה-Sachbearbeiter שלו, כלומר את הפקיד המומחה לעניין, האמון על הנושא.
היידריך מזכיר גם שהוטל עליו להגיש לרייכסמרשל גרינג תוכנית כוללת לרצח היהודים. אך הדברים לא הגיעו לידי כך – בין היתר בשל ההתנקשות בחיי היידריך במאי 1942.
